<h1>רבינו ירוחם נכ"ג ח"א</h1>
<h2>דף כב.</h2>
אשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת ואם יש עדים שהיא אשת איש אינה נאמנת ואם משנשאת באו עדים תצא. אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנ' דשויא נפשה חתיכא דאיסורא פי' אחר כדי דבור אבל תוך כדי דבור נאמנת. ואם נתנה אמתלא לדבריה כגון שהיו קופצים עליה בני אדם שאינם מהוגנים או כיוצא בזה ולפיכך אמרה אשת איש אני אפילו אחר כדי דבור נאמנת פשוט. וכן פר"ח כמאן דמתני' אסיפא ר"ל אשבויה דבשבויה הקלו ואמרינ' לא תצא כמו שכתבתי בשבויה אבל ארישא אמרינן אם משנשאת באו עדים תצא וכן משמע מרי"ף.
<h2>דף כג.</h2>
אמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שנשבית והי' אומר' טהורה אני אינה נאמנת, ואם משנשאת באו עדים לא תצא ולא נשאת דוקא אלא כיון שהתירוה לינשא אפילו לא נשאת ובאו עדי' שנשבית לא תצא מהתירה הראשון. אמרה נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומרין נמתין עד שיבאו העדים אלא מתירין אותה מיד, התירוה ואחר כך באו עדים שנשבית הרי זו לא תצא מהתרה הראשון. ואם יבאו עדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא פשוט בכתובות.
<h2>דף כג:</h2>
שתי נשים שנשבו זאת אומרת נשביתי וטהורה אני וזאת אומרת נשביתי וטהורה אני אינן נאמנות, ובזמן שהן מעידות זו על זו הרי אלו נאמנו'. ואם יש עדים שנשבו ואמרה אני טמאה וחברתי טהורה ואמר עד א' את טהורה וחברתך טמאה היא טמאה דשויתה אנפשה חתיכא דאיסורא וחברתה מותרת על פיה. אמרה אני טהורה וחברתי טמאה ואמר עד א' בהפך איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה וחברתה מותרת על פי העד. אמרה אני וחברתי טמאות ואמ' עד א' את וחברתך טהורות איהי שויתה לנפשה חתיכא דאיסורא וחברתה מותרת על פי העד. אמרה אני וחברתי טהורות ואמר עד א' את וחברתך טמאות איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה וחברתה מותרת על פיה פשוט.
עד א' נאמן לומר אמו נשבית אם הוא כהן לשוויה חלל והוא ששותק ואין מי שיכחישנו ודוקא כשיש רגלים לדבר כגון שהיה בשעת מלחמה אבל אם מכחישין אותו אינו נאמן פשוט מההיא דינאי מלכא.
<h2>דף כו:</h2>
אשה שנחבש' ביד גוים על ידי ממון מותרת לבעלה על ידי נפשות אסור' פשוט והוא הדין הני נשי דגנבי גנבי או תפשוה כדי שיפדוה אף על פי שאינם חסרים שום דבר משלהם אם לא יפדוה כשרה. והא דעל ידי נפשות אסורה יש מפרשים דמיירי אפילו באשת ישראל וכן פרש"י והתוספות אבל הגאונים כתבו דוקא באשת כהן. ודעת רש"י שמא נתרצית וכן התוספות דכיון שנגמר דין בעלה להריגה חיישינן שמא נתרצית, וסברת הגאונים עקר. וכל זה שעמד' בבית הגוי או ברשותו זמן הרבה אבל אם נתיחדה ייחוד מועט אפילו אשת כהן אין לאוסרה כדלקמן בייחוד ושם אכתוב כי רש"י חולק על זה וזה נראה עקר וכן כתב הרב רבי אלחנן. יש אומרים כי מה שאמרנו על ידי ממון מותרת דוקא שיש לו עלי' או על בעלה ממון אז מותרת שייר' להפסיד אבל הני נשי דגנבי גנבי או תפשו' כדי שיפדוה אסור' שאינו חסר משלו שום דבר מכיסו. ועוד פשוט לא שנו אלא שיד ישראל תקפה על אומו' העולם אבל יד גוי' תקפ' על עצמן אפילו על ידי ממון אסורה לבעלה פירוש לבעלה כהן כיון שאין חוששין להפסד ממון שמא יאנסוה. ועל ידי נפשות גם כן פשוט דוקא שנגמר דינו להריגה וכתבו המפרשים ובזמן הזה שידן תקפה על ישראל בעונותינו האשה שנחבשה אפילו על ידי ממון אסורה לבעלה אם אשת כהן היא וכן מוכח.
<h2>דף כז.</h2>
חיל שנכנס לעיר ושללו והלכו להם כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות ואף על פי שאין להם פנאי לנסך כמו שכתבתי ביין נסך לבעול יש פנאי והיא שהיתה העיר סתומה בשלשלאות של ברזל בענין שלא היתה א' מהן יכולה לברוח דאם לא כן אמרי' אי אפשר שלא ברחה א' מהן ובכל א' אמרינן זו היא אותה שברחה ואפילו שמשמרות העיר רואות זו את זו אמרינן אי אפשר שלא ישנו ובאותה שעה ברחה. וכל זה כשהחיל הוא מאותו מלכו' אבל ממלכות אחר כל הכהנות כשרות פשוט וכן כתב הרמב"ם ורי"ף לא חלק בין אותה מלכות למלכות אחרת כי בכל ענין הכהנות פסולות. ויש אומרים דלאו דוקא כהנות פסולות אלא כל הנשים חיישינן שמא בא עליה גוי ופסלה מן הכהונה. ועוד פשוט ואם יש מחבוא אחת מצלת כל הכהנות אפילו אינו מחזיק אלא חדא לכל חדא אמרינן היינו היא ואם אמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי נאמנת דאמרינן מה לה לשקר דאי בעיא אמרה נחבאתי וכן כת' רי"ף בשתי הבעיות לקולא דבשבויה הקלו ויש אומרים על שתיהן דלא תנשא לכהן ואם נשאת לא תצא וראשון עקר וכן כת' הרא"ש.
<h2>דף כז:</h2>
על השבויות או חיל שתכנס לעיר כמו שכתבתי לטהר' די בעדות תינוק ותינוקת ואפילו עבד או שפחה וקרובותיה חוץ מבנ' ובתה ובעלה והיא עצמה אם יש עדים שנשבית ואם מסיחים לפי תומ' כלם נאמנים חוץ מבעלה והיא שאינ' נאמני' אפי' מסיחי' לפי תומ' פשוט. ויש מפרשים כי שפחה דידה נאמנת כמו בשאר השפחו' כרב פפי ורב אשי ורי"ף פסק כרב פפי דשפחה דידה לא מהימנא אלא דמסיחה לפי תומה. ואם בעל מעיד עליה והוא כהן אף על פי שאסורה לו יכול ליחד לה בית בחצרו וכן פשוט בגמרא.
<h2>דף לו:</h2>
פודה שבויה ישאנה אם העיד עליה דלא שדי איניש זוזי בכדי. העיד עליה ולא פדאה לא ישאנה פשוט בכתובות.
<h2>דף נא:</h2>
אשת איש שנאנסה מותרת לבעלה אפי' תחלתה באונס וסופה ברצון כגון דאמרה הניחו לי שאלמלא לא נזקק לה היא שוכרתו פשוט. ועוד פשוט שם נשי דגנבי גנבי מותרות לבעליהן ישראל ואי שבקי להו וחזרו לשם הנשים אסורו' כי ברצון הוא.
